פסק-דין בתיק ע"א 2607/03

1.   ערעור על החלטת ועדת הערעורים (בראשות כב' השופט א.ד. גולדס); (להלן:- " הוועדה")  לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן:- " חוק הנכים"), בע"נ 185/02, מיום 13.7.03. הוועדה דחתה את ערעורו של המערער על החלטת קצין התגמולים שלא להכיר בשירות הצבאי של המערער כגורם לפריצתה או להחמרתה של מחלת הסוכרת, שנתגלתה אצלו במהלך שירותו.

2.   הרקע  

(א)    ביום 19.10.98 התגייס המערער, יליד 1980, לשרות חובה בפרופיל רפואי 45 (זמני) בגין תת משקל ובעיה בברכיים. מספר חודשים אחר כך, בטרם התרחשות האירועים נושא הערעור, הועלה הפרופיל הרפואי של המערער ל-64.

(ב)    המערער עבר קורס מאבחנים פסיכוטכניים, שארך מספר חודשים, ולאחר שירות של כשנה כמאבחן החל לשמש כמדריך בקורס מאבחנים.

(ג)      באמצע חודש נובמבר 2000 קודם המערער לתפקיד של מדריך בכיר בקורס מאבחנים (להלן:- " מדריך בכיר").

(ד)    לטענת המערער הוא היה נתון ללחצים רבים בתפקידו החדש כמדריך בכיר, מפני שהיה אחראי באופן בלעדי על כל הפן המקצועי של הקורס. עומס העבודה היה רב, לוח הזמנים היה קצר ותובעני וכשלון בתפקיד היה עלול להיות כרוך בהשפלה. באותה עת מונתה מפקדת חדשה לקורס, שחוסר בקיאותה הפעיל על המערער - לטענתו - תנאי לחץ קשים, והוא הרגיש שבפועל הוא המפקד החדש וכל כובד האחריות מוטל על כתפיו.  

(ה)    התסמינים למחלתו, היינו - תחושת יובש בפה, עייפות כבדה, חולשה רבה, השתנה מרובה, ירידה במשקל וכאבים בשרירי הרגליים, החלו להופיע " כשבוע לאחר שנחשפתי למתחים וללחצים שהיו מנת חלקי..." (סעיף 14 לתצהיר המערער). בדצמבר 2000, בעקבות תקופה של כשלושה שבועות שבה סבל המערער מהתסמינים האמורים, אובחן כי לקה בסוכרת מסוג 1 (1 TYPE DIABETES MELLITUS), הידועה בשם "סוכרת הנעורים", או לחלופין "סוכרת התלויה באינסולין" (IDDM). ביום 18.2.01 שוחרר המערער משרות סדיר ונקבע לו פרופיל רפואי 21.         

(ו)      המערער עתר למשיב בתביעה להכיר בנכותו בגין הסוכרת נכות שנגרמה, או  הוחמרה, בשל תנאי שירותו. המשיב דחה את תביעת המערער, בהחלטה מיום 19.3.02, בנימוק שאין קשר בין מחלת הסוכרת שאובחנה אצל המערער, לבין תנאי שירותו.

(ז)     על החלטה זו הגיש המערער ערעור לפני הוועדה, היא הערכאה דלמטה.

3.   החלטתה של ועדת הערעורים

(א)        הוועדה דנה בשאלה האם מחלת הסוכרת אשר ממנה סובל המערער, נגרמה או הוחמרה כתוצאה ממצב דחק נפשי (STRESS) שמקורו במינויו מדריך בכיר ופעילות של שבוע ימים בתפקיד זה תוך כדי ועקב השירות.

(ב)        תחילה סקרה הוועדה את חוות דעת המומחה, ד"ר קיש, שהוגשה מטעם המערער, ובה ציין המומחה שכיום אין צורך להביא מובאות מן הספרות המקצועית בדבר הקשר בין מצב דחק קיצוני לבין הופעת סוכרת הנעורים והדברים ידועים.

עוד קבע המומחה שקיימת הסכמה שמחלת הסוכרת נגרמת על יסוד תשתית גנטית וכי התפרצות המחלה היא על רקע אוטו-אימוני. מהלך התפרצות יכול להימשך חודשים עד שנים. המומחה סבור כי לפי ההשקפה הנוכחית, קיים לעיתים קרובות יסוד נוסף שמוציא את הסוכרת מן הכוח אל הפועל, כגון מחלה זיהומית וירלית, תאונה או טראומה נפשית וכן דחק נפשי.

הוועדה מצאה שעל פי דברי ד"ר קיש בחקירתו הנגדית, אין כיום כל אסמכתא לקשר חד משמעי בין מצב דחק ובין מחלת הסוכרת.

הוועדה בחנה גם את חוות הדעת של ד"ר גפל, המומחה מטעם המשיב שקבע כי מחלת הסוכרת מסוג 1 היא מחלה אשר מנגנון גרימתה הוא בתהליך אוטו-אימוני; אנשים בעלי רקע גנטי מסוים הבאים במגע עם גורם סביבתי לא ידוע, בדרך כלל שנים לפני פרוץ המחלה, חולים בה, ותהליך ההרס של תאי הבטא נמשך חודשים ושנים, אך בא לידי ביטוי קיצוני רק לאחר הרס של למעלה מ-80% מהתאים.

עוד גורס ד"ר גפל, כי אין כל אסכולה רפואית המצדדת בטענה שמצב דחק נפשי הוא גורם מסייע משמעותי להתפתחותה של מחלת הסוכרת או לחשיפתה. ד"ר גפל מסתמך  גם על חוות הדעת העקרונית אשר ניתנה בשנת 97' על ידי פרופ' גילון, פרופ' זוהר ופרופ' פרס, שלפיה אין כל אחיזה להנחה שמצב דחק יכול לקצר את התהליך האוטו-אימוני או את התהליכים התורשתיים המביאים להופעת סוכרת מסוג 1.

הוועדה הפנתה להלכה שנקבעה בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן , פ"ד נו (5) 732 (להלן:- " הלכת אביאן"), וקבעה כדלקמן:

"ברור כי אין די בקשר סיבתי סובייקטיבי אלא שיש גם להראות אובייקטיבית כי תנאי השירות המיוחדים - מעבר לטריוויאלי והמקובל בחיים האזרחיים - הם שהובילו לנזק. כזאת לא הוכח בנסיבות המקרה. לא הוכח כל דחק נפשי אובייקטיבי בשירותו של המערער החורג מן הטריוויאלי בחיים האזרחיים והאופייני לסיכונים של השירות הצבאי. המערער לא הוכיח כל תנאי שירות מיוחדים שיש בהם כדי לבסס אובייקטיבית קשר סיבתי בין השירות ובין הנזק. אנו קובעים כי בתנאי השירות לא היתה אותה 'ממשות' המספיקה לביסוס הקשר הסיבתי משפטי" (שורות 14-22 בעמוד 57 לפרוטוקול הוועדה).

(ג)         עוד קבעה הוועדה כי היא מאמצת את החלטת הוועדה בע"נ 4/94, 384/94, 141/95 ירון גולדשטיין ואח' נ' קצין התגמולים (לא פורסם); (להלן:- "פרשת גולדשטיין"), ממנה למדים כי תהליך ההרס של תאי הבטא הוא תהליך ארוך ובוודאי שאינו יכול להימשך שבוע ימים.

(ד)        אשר לדעתו של המומחה מטעם המערער, קבעה הוועדה, כי היא אינה עולה כדי  אסכולה. כמו כן קבעה הוועדה שהיא מעדיפה את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב על חוות דעתו של המומחה מטעם המערער שהמחלה נתגלתה אצל המערער לא בשל אירוע טראומטי שיכול להביא לפרוץ המחלה.

(ה)        בסיכום נקבע שהמערער לא הוכיח כי קבלת התפקיד וביצועו במשך שבוע ימים הביאוהו למצב דחק קיצוני וכי הספרות הרפואית שהביא ב"כ המערער אינה תומכת בגרסתו בדבר הקשר שבין דחק קיצוני להופעת סוכרת מסוג 1.

4.   הערעור